פסק-דין בתיק ת"ק 010614/04

התובע שבפני הינו גנן במקצועו. נציגת הנתבעת, הגב' יוספה הלפרין, שכרה את שירותיו בשם הנתבעת, בחודש אוקטובר 2002. עד לסוף שנת 2002 עבד התובע בגינת בית הנתבעת ושכרו שולם לו במלואו.

לטענת התובע, סוכם בין הצדדים על שני טיפולים בחודש תמורת 480 ש"ח, ותוספות בגין הוצאות מיוחדות תשולמנה בנפרד. לדבריו, בסוף שנת 2002 טענה נציגת הנתבעת (בצדק) שהדשא בגינה הרוס. לטענתו, היה מדובר בדשא שזקוק להרבה שעות שמש, דבר שלא היה בנמצא בגינת הנתבעת באותה עת, מאחר שעצים שנשתלו במקום גדלו והסתירו את השמש. לפיכך, הסביר לנציגת הנתבעת, שקיימות 2 אפשרויות: שתילת דשא חדש שזקוק לפחות שעות שמש או גיזום העצים באופן שיאפשר חדירת יותר שמש לגינה. לטענתו, נבחרה האופציה השניה, הזולה יותר. לדבריו, דבר זה יצר - לפי מה שידוע לו - סכסוך בין השכנים בבית המשותף.

לטענת התובע, הוא המשיך לעבוד לאורך כל שנת 2003 ועד פברואר 2004, אך הנתבעת לא שילמה לו את שכרו. לדבריו, מעולם לא פוטר ומעולם לא הודע לו, כחוק, על סיום ההתקשרות עמו. לדבריו, זכותה של הנתבעת להחליט על סיום ההתקשרות, אלא שיש להודיע לו על כך כראוי, תוך תשלום כל המגיע לו. לדבריו, הנתבעת נותרה חייבת עבור 14 חודשים סכום של 6,720 ש"ח (14X480 ש"ח), 700 ש"ח עבור שתילות שביצע והוצאות נוספות ו-756 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו - ובסה"כ 8,200 ש"ח.

לטענת הנתבעת, התובע לא עבד כלל בגינה בשנת 2003 לאחר החודש הראשון. לטענתה, לאחר האירוע אשר תואר לעיל, בקשר לגיזום העצים, השכנים בבית אכן היו מאוד לא שבעי רצון מההתקשרות עם התובע, עד כדי כך שחלקם, עד היום, אינם מדברים עם הגב' הלפרין, אשר היתה זו שהתקשרה עם התובע בשם הנתבעת. לפיכך, נאמר לתובע בתחילת 2003 שינתן לו חודש אחד נוסף של ניסיון. לטענת הנתבעת, התובע פשוט הפסיק להופיע לעבודה. לפיכך, טוענת הנתבעת, ניסו בתחילה ליצור קשר עם התובע, כדי לשאול מדוע איננו מופיע לעבודה. מאחר שלא הצליחו ליצור אתו קשר,שוחחו עם בן דודו, גד פתאל, אשר עבד בניקיון בבית המשותף. לטענת הנתבעת, גד פתאל אמר שהתובע עסוק מאוד, והציע לנתבעת, שתמצא לה גנן אחר. מאחר שממילא לא נותר דבר מהגינה לאחר הכיסוח שביצע התובע, לא היה גם צורך בגנן, שכן יש להקים את הגינה מחדש ואת זאת לא רצו לעשות בשלב זה. לטענת הנתבעת, פתאום, אחרי 14 חודש בהם לא שמעו מהתובע דבר, הוא הופיע עם חשבון של 14 חודשים שבהם כביכול עבד. לטענת הנתבעת, התובע לא עבד כלל במשך שנת 2003 ובוודאי שלא בשנת 2004. למרות זאת, על מנת לסיים את הקשר עם התובע בצורה נעימה, הסכימה הנתבעת לשלם לתובע 2000 ש"ח, לפנים משורת הדין. התובע לא הסכים לכך והגיש את החשבון המופרז שלו. לכך, טוענת הנתבעת, כבר לא היתה מוכנה להסכים.

בדיון שבפני טען התובע, כי עבד בעצמו, או באמצעות עובדיו, בגינת הנתבעת לאורך כל השנה. לדבריו, עבודתו התבצעה בשעות שונות במשך היום, ולכן איננו יכול לומר בדיוק מי מהדיירים פגש ומי ראה אותו עובד. לטענתו, הרי לא יעלה על הדעת שבמשך כל השנה החולפת איש לא טיפח את הגינה. לדבריו, הגינה היתה מטונפת, מעת לעת, והוא נהג להוציא ממנה את הלכלוך (כגון חיתולים, טמפונים, קונדומים ועוד). לטענתו, לא נהג לגבות את שכר טרחתו מדי חודש או חודשיים, שכן מדובר בסכומים קטנים, אלא נהג לאסוף מספר חשבונות, ואז להגישם לתשלום. מאחר שהסכום המצטבר היה לעיתים גבוה, אז היה מחלק את התשלום לנוחיות ועד הבית. התובע הביא לעדות את בן דודו, גד פתאל. גד פתאל ציין שהוא יודע שהתובע עבד בגינה בבנין של הנתבעת במשך שנת 2003, שכן מעת לעת היה פוגש אותו או את עובדיו שם, ואף שוחח עמם מדי פעם במכשיר הקשר. מר פתאל הכחיש כי אמר לנתבעת, שאין לסמוך על התובע, ושתחפש לעצמה גנן אחר. מר פתאל ציין שגם הוא כבר אינו עובד אצל הנתבעת, אשר צלצלה אליו מוצ"ש אחד ב-11 בלילה, והודיעה לו שלא יגיע לעבודה למחרת. התובע הביא לעדות גם את מר אורי אגוז, אשר עובד עבורו. מר אגוז טען שהוא זה שעבד בגינת הנתבעת לאורך שנת 2003 ותחילת 2004. הוא הגיש לבית המשפט מסמך, שסומן ת/1 ובו רשימה של תאריכים שבהם עבד בבית הנתבעת, לטענתו. לדבריו, רשימה זו הוכנה על ידו על בסיס יומנו, בו רשם את המועדים. היומן המקורי לא הובא לבית המשפט. מר אגוז סיפר על הגינה של הנתבעת, ואין ספק שאי בעבר עבד בה. לטענתו, בחורף של סוף שנת 2003 - תחילת שנת 2004, נתבקש על ידי התובע, לבקשת אחד הדיירים אצל הנתבעת, לבוא ולגזום ענפים של עץ פיקוס שהתמוטט ברוחות ובסערות. לאחר מכן, ציין שמדובר על חודש מרץ או אפריל 2004. כאשר נתבקש מר אגוז לציין אילו דיירים של הנתבעת ראו אותם עובדים במקום, לא ידע לנקוב בשמות, אך ציין שפגש אשה אחת שיש לה שני פודלים. העד גם ציין שגנבו מגינת הנתבעת טפטפות וממטרונים, והוא הפנה את תשומת לב הדיירים לכך. גם בענין זה לא ידע לציין עם מי מטעם הנתבעת דיבר. גם הוא ציין שהיה מפנה זבל מתוך הגינה. בניגוד לטענת התובע, שציין שהעבודה התבצעה בכל פעם בשעות אחרות - לפעמים בבוקר, לפעמים אחה"צ - ציין העד שעבד בד"כ בין 9:00 ל-13:00.

מטעם הנתבעת העידו הגב' יוספה הלפרין, טלי רביב ומר אריה הלפרין. כולם כאחד ציינו שאיש לא ראה את התובע או מי מטעמו עובד בגינת הנתבעת במהלך כל 2003, או 2004. לטענתם, הגינה מתה, אין בה שתילים, אין בה שיחים ואין בה פרחים. לטענתם, איש מהשכנים, לרבות לא הילדים שחוזרים מבית הספר, לא ראו את התובע או מי מטעמו עובד בגינה. בנוסף, הגינה לא נראתה מעולם, לאורך כל התקופה, כאילו עבדו בה. לטענתם, הגב' רביב יוצאת לעבודה בשעה 10:30; בעלה של הגב' הלפרין נמצא בבקרים בבית - איש מהם לא ראה מעולם את התובע או מי מעובדיו מאז תחילת 2003. לטענתם, אין - כטענת העד אגוז - דיירת בעלת 2 פודלים. רק הגב' הלפרין היא בעלת פודל אחד, וגם היא וגם מר אגוז הסכימו שמעולם לא נפגשו.

לאחר ששמעתי את הצדדים, ואת העדים מטעם הצדדים, אני מגיעה למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו. לא הגיוני בעיני, שהוא לא יכול היה לנקוב בשם של אף לא דייר אחד עמו שוחח, או שראה אותו עובד. לענין טענתו שהוא יכול לזהות את הדיירים שפגש, אך לא יודע לנקוב בשמם - לא הגיוני בעיני, שבהכנה לתביעה זו, כאשר לא מדובר על סכום של מה בכך, לא ניסה לגשת לבנין של הנתבעת, לראות מי מהדיירים מוכר לו, ולנסות לברר את שמו, על מנת לזמנו לעדות. העדים מטעמו הינם בן דודו, אשר פוטר בינתיים על ידי הנתבעת (ואשר ניכר היה עליו כי חש מאוד לא בנח כאשר הגב' הלפרין עימתה אותו עם טענתה, שהוא זה שיעץ לה לא להמתין לתובע) והעובד של התובע, מר אגוז. מר אגוז החל את עדותו בהודעה שהוא מסרב למסור גירסה "מעצמו" וציין שישיב רק אם ישאל שאלות ספציפיות. מר אגוז הרבה בפרטים לגבי גינת הנתבעת, אך פרטים אלה לא היה בהם כדי ללמד על עבודה בגינה בתקופה הרלבנטית דווקא, או על עבודה בגינה (להבדיל מביקור בה) בכלל. עד זה ידע לספר על דיירת אחת שהכיר, בעלת שני פודלים. האמנתי לנציגות הנתבעת כי אין בבנין דיירת כזו. טענתו כי מערכת ההשקייה נגנבה, ושוחח על כך עם דייר, אך לא ידע לומר מי - אינה אמינה בעיני. טענתו כי התובע הוזמן על ידי דייר כלשהו בחודש מארס או אפריל 2004, על מנת לטפל בעץ הפיקוס שנפגע מהרוחות, נשמעה אך ורק מפיו. התובע לא העלה טענה דומה. העד לא ידע לנקוב בשמו של הדייר שהזמין אותם. התובע בעצמו טען, כי המועד המאוחר ביותר שבו עבד אצל הנתבעת היה חודש פברואר 2004. טענתו של העד אגוז, לפיכך, לא עולה בקנה אחד עם טענות התובע ופגעה אף היא באמינותו. טענת התובע לפיה לא בא לדרוש תשלום במשך 14 חודש, איננה סבירה בעיני כלל וכלל. גם טענתו כי נהג לגבות תשלום פעם בכמה חודשים, ואז - בשל גודל התשלום שהצטבר - היה פורס את התשלום למספר תשלומים, אינה סבירה בעיני. אם, כטענתו, עבד בגינה פעמיים בחודש, הגיוני יותר לקבל תשלום פעם בחודש או חודשיים, מבלי לפרוס את התשלומים, מאשר לצבור חוב גדול ולפורסו. מכל מקום, צבירת חוב של 14 חודש אינה סבירה בשום מצב בעבודה מעין זו. יוצא מכל האמור, שהתובע לא הוכיח את טענתו כי עבד אצל הנתבעת במשך 2003 ועד פברואר 2004, וכי מגיע לו תשלום בגין תקופה זו.

הטענה היחידה מכל טענות התובע אותה קיבלתי, היא הטענה שראוי היה שהנתבעת תודיע לו בצורה מסודרת, כי אינה חפצה עוד בשירותיו. אמנם, התובע לא הוכיח כי המשיך לעבוד אצל הנתבעת, ואם כך - לא היה מה להודיע, אך למען הסדר הטוב, ראוי היה שלאחר תקופת עבודה של התובע אצל הנתבעת, היתה נמסרת הודעה כדי למנוע מצב שהתובע "יתעורר" לפתע ויבוא לעבוד.

בנסיבות שנוצרו, הודעה של חודש מראש נראית בעיני הודעה סבירה, ולפיכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 480 ש"ח בגין חודש אחד של עבודה.

מאחר שעוד טרם הגשת התביעה הסכימה הנתבעת לשלם לתובע פי ארבעה מסכום זה, הרי שהבאתה לבית המשפט היתה מיותרת, ולפיכך, אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסך 480 ש"ח.

יוצא מהאמור שהסכומים מקזזים זה את זה ואיש מהצדדים לא צריך לשלם לאחר דבר.

ניתן לבקש רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום כ"ו בסיון, תשס"ה (3 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.

010614/04תק 320 הילה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: